שוב פיגוע!
שוב פעם אמא אחת שהולכת להיקרע בין 2 הקברים של הבנים שלה.
לפני שבועיים אלו היו האחים ממשפחת פלאי- רק בני 6 ו 8 והיום 2 אחים שהיו בנסיעה משותפת ברכב – יגל והלל עד שמישהו קטע את החיים שלהם. אין כאן יותר מדי פואנטה, פשוט כאב ענק על אמא והמשפחה כולה שנפרדת בלי שום תמרור אזהרה מ- 2 פיסות מהחיים שלה.
בדיוק כתבתי היום למישהו- הדיגיטל אמור להיות כיף, יצירתי, מלא קריאייטיב ומשהו שימשוך את העיניים.
מי ששולט על הדיגיטל זה רק בנאדם אנוש, לא בינה ולא שום רובוט שיצור רגש לאחרים – אז עכשיו אני שואלת איך אפשר בכלל להמשיך ליצור שפיגוע רודף פיגוע, שבוע אחרי שבוע וכמה עוד שיח רעיל יהיה ביננו כדי להבין שקודם השלום מתחיל ביננו.
להיות בדיגיטל, זה להיות במאחורי הקלעים של הפרונט! נשמע דבר והיפוכו, נכון?
אבל זו המציאות, כל האירועים שמתרחשים מגיעים קודם לדיגיטל (אפילו לפני המשפחות! וכן, זה מזעזע), בין אם זה באתר חדשות או ברשת חברתית- אי אפשר לברוח מזה! האלגוריתמים יביא לנו את החדשות האלו בין אם נרצה או לא.
הדיגיטל הפך להיות עצוב. תמונות של אנשים שפעם היו שמחים- עכשיו יש עצב ענק וגם היצירה דועכת.
אני מבינה ברגעים כאלו כמה חבל שיש אנשים עם גאווה ענקית, חוסר יכולת לשמוע את הלב שלהם ולהפוך להיות קשים מאבן ולהתעסק בזוטות.
חבל, אנחנו יכולים להיות בעולם טוב, עולם אינסטגרמי שגם עם כל הזיוף- לפחות יש שם סימן חיים
