החודש הזה הבנתי בדיוק מה זה האנושות!
נכון- אנחנו לא מכונות, אבל! יש לנו סוג של מצבר או סוללה בדיוק כמו לנייד וכשזה מגיע לנק' הכי אדומה ורותחת אז זהו- הגוף והמוח כביכול עוד עובדים, אבל הנפש כבר מזמן זועקת "הלוווווו"
3 חודשים שאני חווה סוג של הדחקה מצד כל הדברים שאני עוברת באופן אישי ובעסק שלי.
לכל החשיפות ברשת יש צד לא קטן בכל מה שעבר לי ברגש, כי מצד אחד אני רואה את כל מי שמסביבי פורח ומצד שני אני גם מנסה להזכיר לעצמי "הלוווו… זו לא המציאות! תתעוררי!" אבל זה מאוד קשה לשים את המשפט הזה לנגד עינייך את רואה כמה כולם מתקדמים הלאה ואת נשארת במקום.
תוסיפו לזה שבפעם השנייה מזה חצי שנה חליתי בקורונה, וזה היה בדיוק שבועיים אחרי המעבר דירה ואחרי שהעסק שלי חווה קריסה לא קטנה- הכל כזה הגיע כמו צונאמי כזה ששטף את כל הגוף והנפש ומבחינתי קמתי כל בוקר בכוחות שאני אפילו לא יודעת מאיפה אספתי ולהגיד לעצמי "יהיה בסדר… את חזקה!"
אז גם החזקה הזו נשברה! זה הגיע… אותו מצב שאני לא עדיין לא יכולה לתאר כאן, אבל בואו נגיד שבאותם ימים אין סיכוי שהייתם רואים טיפה של אנרגיה!
ואז הגיע באחת הקבוצות ההזמנה לריטריט ועוד איפה…בסיני!!!!
ואני כבר באותו רגע מדמיינת את עצמי יושבת שם באחד החופים, מסתכלת על הים, מתבוננת בשקיעה ופשוט חיה חופש.
המודעה הזו ישבה לי טוב טוב במודע שלי כמה ימים, כן לנסוע..לא לנסוע… זה לא מתאים עכשיו! אבל את חייבת את זה…. כל כך הרבה רעשים עד אותה החלטה שאמרתי לעצמי "תסעי לפני שאת מאבדת את כל הקריירה שלך!!!!" ככה בדיוק הרגשתי … כי עוד יום אחד, הייתי פשוט נובלת.
אז כן, נסעתי לרפא את הנפש ואת כל חושי היצירה שלי, הייתי שם 4 ימים ו 3 לילות. 4 ימים שבהם הכרתי חברים חדשים, ישבתי הרבה לבד עם המחשבות שלי, ראיתי את השקיעה ואת הזריחה – אבל הכי חשוב נסעתי לריטריט הזה בכוונה מלאה של התמסרות וכך היה!
היה שם בכי, אוווווו כמה בכי! היו שם התפרקויות, כעס, שמחה, עצב, געגוע…הכל היה שם וזה היה בדיוק בטיימינג המדויק למה שהייתי צריכה.
לא יכולה לתאר כמה הנפש היתה צריכה את זה ואני לגמרי היום מבינה שאולי אנחנו לא מכונות אבל אנחנו ממש כמו מכונה שחייבים מדי פעם איזה הטענה מחדש.
ה- 4 ימים האלו עברו לי מהר, אבל מצד שני גם היו לי בדיוק במינון הנכון והמדויק לי – כי קיבלתי את המטרה שלשמע נסעתי- להתמסר, לפרוק את שעל ליבי ופשוט להשאיר שם את כל העצב וכך היה.
חזרתי נמרצת, רעננה, מלאת אנרגיות וחוש יצירה שהרגשתי שהוא לא מפסיק לפרוץ ממני והדיגיטל!!! אוווו כמה שהתגעגעתי לדיגיטל בשל העבודה שהקליטה שם היא לסירוגין!
מצד אחד הייתי צריכה את ההתנתקות הזו, מצד שני – הייתי הכי שמחה לחזור שוב, לדבר עם הלקוחות שלי ולהתאים את הנשימה שלו לקצב של העולם האמיתי שבו אני חיה