הפעם לעומת הפעמים הקודמות שיש הקדמות, פאנצ'ים ועוד כמה דברים סוחפים, אני פשוט את אתחיל את הסיפור שלי!
הייתי נערה שעברה לבית ספר יסודי חדש, לא הכרתי אף אחד- בעצם גם לא הבנתי את המנטליות שאני נחתתי אליה
הייתי בבית ספר דתי שאהבתי מאוד וברגע אחר אני במקום אחר, חילוני, סוג של תרבות אחרת מבחינת הילדים ומשם… חרם!
חרם ארור שנמשך קרוב ל-4 שנים וכל יום הוא מאבק והשרדות לא להראות את החולשה ואת רגעי המשבר.
העניין הוא שעם כל העובדה שעברתי סוג של ניכור חברתי, חברות שניצלו את העובדה שרציתי להיות בקרבתן ואולי גם התעלמות מהצוות החינוכי – לא ויתרתי על העולם הדמיוני שחייתי בו, בעולם כזה של סקרנות, מחקר, רעב לידע וכתיבה!
היה המון כתיבה, דווקא מהחוויות הלא פשוטות של חרם ילדים שלא יודעים לקבל את החדשים, הבנתי את המתנה הגדולה שקיבלתי בחיים שלי.. כתיבה.
התחלתי לכתוב על החווית שלי, על הגעגועים לבית הספר הישן, לחברים שכבר התקדמו הלאה ואיך פתאום אני בונה לעצמי עולם דמיוני שבו הכל הולך שם פשוט כמו חלום ורוד.
עברו המון שנים מהחלומות הורודים, את אירועי החרם אומנם לא מהר שוכחים, אבל היום ניצבת בפניכם אורטל אחרת!
יוצרת תוכן בקונספט הכי לא קונבנציונאלי, עפה על החיים ואת מה שהתחלתי אי שם ביסודי מעבירה הלאה ללקוחות שהולכים איתי באש ובמים ומי שבהחלט מאמין ומוקיר תודה על מתנת חיי.
